חרם בכיתה: איך עוזרים לילד, ומה לא לעשות

משה דוד דורני, ילד גיבור · אוקטובר 2026

הוא חוזר מבית הספר שקט. על השאלה "איך היה?" הוא עונה "כלום". לא מזמינים אותו, הוא לא בקבוצת הוואטסאפ של הכיתה, ובהפסקה הוא מסתובב לבד. חרם הוא אחד הדברים הכי קשים שילד, וגם הורה, יכולים לעבור.

אין פתרון קסם, אבל יש דברים שעוזרים, ויש דברים שכדאי מאוד להימנע מהם.

קודם כול מקשיבים

תנו לו לספר בקצב שלו, בלי לחקור ובלי לקטוע. תגידו לו שאתם מאמינים לו, שזה לא בסדר מה שקורה, ושזו לא אשמתו. ילד שמרגיש שמקשיבים לו ממשיך לספר, וזה הדבר הכי חשוב בשלב הזה.

מה לא לעשות

• לא להגיד לו "תתעלם". מבחינתו זה אומר שאין מה לעשות.
• לא לחפש מה הוא עשה לא בסדר. גם אם יש מה לשפר, עכשיו הוא צריך לשמוע שאתם בצד שלו.
• לא לעודד אותו להחזיר מכות. זה עלול להסתבך ולהפוך אותו לזה שנענש.
• לא לפנות לבד להורים של הילדים האחרים, ולא לכתוב על זה בקבוצת ההורים. עדיף לעבור דרך בית הספר.
• לא להשאיר אותו בבית כדי לנוח. כל יום בחוץ מקשה עוד יותר על החזרה.
• לא לקחת לו את הטלפון כתגובה למה שקורה ברשת. ככה הוא פשוט יפסיק לספר לכם.
• לא להראות לו כמה אתם כועסים או בלחץ. הוא עלול להרגיש שהוא גורם לכם צער, ולשתוק.

עובדים עם בית הספר

פנו למחנכת וליועצת מוקדם, לפני שהמצב מחריף. שאלו מה הן רואות בהפסקות ובפעילויות, וסכמו יחד על צעדים ועל מועד לבדוק שוב. רשמו לעצמכם מה נאמר בכל שיחה. אם אין שינוי, אפשר לפנות להנהלת בית הספר.

בונים לו עולם גם מחוץ לכיתה

ילד שיש לו מקום אחר שבו מקבלים אותו, חבר אחד מהשכונה או קבוצה שהוא חלק ממנה, נכנס לכיתה אחרת. אפשר גם להתאמן איתו בבית על תגובות למצבים קשים, ולתת לו לבחור בעצמו חלק מהצעדים. תחושת השליטה הזו מחזקת אותו.

מתי לפנות לעזרה מקצועית

אם אתם רואים שינוי בשינה או באכילה, סירוב ללכת לבית הספר, עצב שלא עובר, או אמירות על פגיעה בעצמו, פנו מיד ליועצת, לרופא המשפחה או לפסיכולוג. בכל שעה אפשר לדבר גם עם ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, בטלפון 1201.